החלטה בתיק בש"פ 5560/13

• 1.        ערר על החלטתו מיום 9.8.2013 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ב' אזולאי) בתיק מ"ת 15351-08-13, בגדרו הורה בית המשפט על דחיית הדיון בבקשת מעצר העוררות - קטינות כבנות 17 שאין להן הרשעות קודמות - עד לתום ההליכים המשפטיים נגדן, ליום 15.8.2013, כאשר העוררות נתונות במעצר ושירות המבחן לנוער הצטווה להגיש תסקיר.

כתב האישום

• 2.        נגד העוררות הוגש כתב אישום המייחס להן עבירות של קשירת קשר לפשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), ניסיון שוד (סעיף 403 סיפא לחוק העונשין), החזקת אגרופן או סכין שלא כדין (סעיף 186(א) לחוק העונשין) ושיבוש מהלכי משפט (סעיף 244 לחוק העונשין). על פי המתואר בכתב האישום, ביום 3.8.2013 שהו העוררות בבית חברתן, א.ה., ותכננו לשדוד נהגת מונית באמצעות סכין. לצורך הוצאת התכנון מן הכוח אל הפועל, הצטיידו העוררות בסכין עם להב מסור שנטלה העוררת 2 מן המטבח, וכן בחולצה ורודה לצורך כיסוי עיניה של נהגת המונית במהלך השוד. סמוך לשעה 21:30 בערב, יצאו העוררות מבית החברה א.ה., פגשו בעובר אורח וביקשו ממנו להזמין עבורן מונית נהוגה על-ידי נהגת. לצורך הזמנת המונית מסרו העוררות שמות בדויים. עובר האורח הזמין מונית בהתאם לבקשתן של העוררות, ומשזו הגיעה נכנסו השתיים למונית כשהעוררת 2 יושבת מאחורי הנהגת (להלן: המתלוננת). העוררות ביקשו מהמתלוננת כי תסיע אותם לחניית בית ספר, וכשהגיעו, בעוד המתלוננת לוחצת על דוושת הבלם, תפסה העוררת 2 את צווארה של המתלוננת, הצמידה את הסכין לצידו השמאלי של צווארה ואמרה "זה שוד, אנחנו רוצים את כל הכסף, יא זבל". המתלוננת ענתה כי היא תיתן לעוררות את הכסף והחלה לחפש במונית. במקביל, ניסתה המתלוננת להתגונן מפני הסכין, סובבה את גופה בעודה יושבת ואחזה בידה השמאלית את הלהב על-מנת לסלק את הסכין מידה של העוררת 2 ומצווארה; המתלוננת נחתכה באגודלה והחלה לדמם. כתוצאה מן הכאב שחשה, הסירה המתלוננת את רגלה מדוושת הבלם והמונית התדרדרה עד שהתנגשה בעמוד תמרור. לאחר ההתנגשות הצליחה המתלוננת להימלט מן המונית. גם העוררות נמלטו מן המונית, ובמהלך כך לבשה העוררת 1 את החולצה כדי להסוות את זיהויה והעוררת 2 השליכה את הסכין. כתוצאה ממעשי העוררות נגרם למתלוננת חתך באגודלה באורך של 1.5 ס"מ והיא נזקקה לתפרים.

הליכי המעצר עד כה

• 3.        העוררות נעצרו ביום 5.8.2013, ומעצרן הוארך עד ליום 8.8.2013. בקשת המדינה להארכת מעצרן בחמישה ימים נוספים נדחתה על-ידי בית המשפט לנוער בבית משפט השלום באילת (מ"י 8028-08-13; כב' השופט א' ברסלר-גונן, להלן: בית המשפט לנוער). בית המשפט לנוער קבע כי הגם שעיון בתיק החקירה מלמד שקיימות ראיות לכאורה לכך שהעוררות ביצעו את המיוחס להן, והגם שהמעשים האמורים מקימים עילת מעצר, יש חובה לבחון כבר בשלב זה, ובשים לב לכך שהעוררות הן קטינות  הנעדרות עבר פלילי, חלופת מעצר. בית המשפט לנוער התרשם מהורי העוררות ומבני משפחותיהן שהוצעו כמפקחים, והחליט כי העוררות תשוחררנה ל"מעצר בית" מלא, העוררת 1 לבית סבתא והעוררת 2 לבית הוריה, בפיקוח בני המשפחה שהוצעו ובעיבוי חלופת המעצר באמצעות איזוק אלקטרוני (החלטה מיום 8.8.2013). יצויין כי בדיון זה נכחה גם קצינת המבחן, שעדיין לא הספיקה להכין תסקיר, ומסרה שאין בידה המלצה לכאן או לכאן. עוד באותו הערב הגישה המדינה ערר על החלטה זו, שביצועה עוכב על-ידי בית המשפט לנוער.

• 4.        ביום 9.8.2013, בטרם החל הדיון בערר, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד העוררות ובמקביל בקשה למעצרן עד תום ההליכים. תחילה קיים בית המשפט דיון ראשוני בבקשת המעצר ולאחריו הוא נפנה לשמיעת טענות בערר המדינה. לאחר ששמע את טענות הצדדים בערר, החליט בית המשפט לקבלו ולהורות על המשך מעצר העוררות בחמישה ימים נוספים (עמ"י 15061-08-13, החלטה מיום 9.8.2013). במקביל, הורה בית המשפט המחוזי על דחייתו של הדיון בבקשת המעצר עד לתום ההליכים ליום 15.8.2013, עד לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן לנוער ועד לאחר שיעיינו באי-כוח העוררות בחומר הראיות (מ"ת 15351-08-13, החלטה מיום 9.8.2013). בהחלטה זו ציין בית המשפט כי "לנוכח הנסיבות החמורות של ביצוע העבירה ... מן הראוי כי שאלת שחרורן [של העוררות] תישקל לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן".

           על החלטת בית המשפט ב-מ"ת 15351-08-13, לדחות את הדיון בבקשת המעצר ליום 15.8.2013, הוגש הערר שלפני.

הערר

• 5.        לטענת העוררות טעה בית המשפט המחוזי משבחר לדון תחילה בבקשת מעצרן עד לתום ההליכים, בטרם הסתיים הדיון בערר המדינה שהוגש על החלטת בית המשפט לנוער לשחררן בתנאים של מעצר בית, כאמור בהחלטה מיום 8.8.2013. נטען, כי הליכי המעצר בנויים משלבים כך שכל שלב מתבסס על השלב שקדם לו, ועל כן המצב שבו דן בית המשפט בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בטרם מסתיים הדיון בערר על החלטה לשחרר ממעצר ימים, הוא בלתי רצוי. עוד נטען, כי המדינה העמידה את בית המשפט המחוזי במצב דיוני בעייתי, שבו העוררות היו עצורות רק בשל החלטה לעכב את ביצוע שחרורן כפי שהורה בית המשפט לנוער, ולא בשל עילת מעצר כלשהי. מעבר לכך, טוענות העוררות טענות שונות לגופה של החלטת בית המשפט המחוזי בגדר הבקשה למעצרן עד לתום ההליכים. בין יתר טענותיהן נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לכך שבית המשפט לנוער התרשם באופן בלתי אמצעי מקצינת המבחן ומהמפקחים שהוצעו לעוררות, והורה על חלופת מעצר שפגיעתה בעוררות פחותה.

           בדיון חזרו באי כוח העוררות על נימוקי הערר והדגישו במיוחד את העובדה שבית המשפט לנוער בחן לעומקן את החלופות והשלים את ששירות המבחן לא הספיק לעשות. הוא חקר את המפקחים המוצעים ובחן את נתוני העוררות, ותוך יישום הדין הנוגע למעצר קטינים והמגמה לבחון את שיקולי השיקום כבר בשלב זה של ההליכים, הגיע למסקנה כי ניתן להפיג את מסוכנות העוררות בדרך של קביעת תנאי שחרור כמפורט לעיל. בית המשפט לנוער אף ציין שהתרשם כי "מעצרן של הקטינות משפיע ועלול להשפיע לשלילה בצורה לא מידתית". לטענת העוררות התסקיר לא יוסיף הרבה על הנתונים שכבר נבחנו על-ידי בית המשפט לנוער, והארכת המעצר, ולו לימים ספורים, עלולה לגרום לעוררות נזק של ממש. העוררות הדגישו גם את העובדה שלמעשה הודו במיוחס להן, ואת הקושי הרב בו הן נתונות עקב המעצר, שהוא מעצרן הראשון. לגבי העוררת 2 הוזכר מצבה הנפשי ועובדת היותה מאושפזת בעבר בבית חולים פסיכיאטרי בעקבות ניסיון אובדני. העוררת 1 הגישה לעיוני מכתב מרגש בו היא מביעה חרטה ומתארת את קשיי המעצר ורצונה לפתוח דף חדש.

•  
•            נוכח האמור, מבקשות העוררות כי אורה על שחרורן לחלופות המעצר שנמצאו מתאימות על-ידי בית המשפט לנוער.

6.        בא-כוח המשיבה הדגיש כי קצינת המבחן לא המליצה על שחרור העוררות וכי ראוי להמתין, כפי שקבע בית משפט קמא, לתסקיר שיבחן את הרקע למעשה החמור שביצעו, כמו גם את החלופות והאפקטיביות שלהן. מדובר, על-פי הטענה, במעשה חמור, שתוכנן מראש תוך תחכום (העוררות לא נטלו עימן מכשירי טלפון ניידים על מנת שלא ניתן יהיה לאכן את מיקומן, הן התחזו בשמות בדויים בפני מי שממנו ביקשו להזמין מונית נהוגה על-ידי נהגת דווקא, כדי שיקל עליהן לבצע את תוכניתן). גם הוצג כתב אישום שהוגש נגד העוררת 1 ומייחס לה עבירות של נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח ושימוש ברכב ללא רשות בעליו ונטישתו במקום אחר.

דיון והכרעה

7.        הלב נחמץ למראה שתי הנערות העצורות. אין לי ספק שמעצרן קשה עליהן מנשוא. השאלה היא האם נדרש לשנות מהחלטת בית משפט קמא לפיה בשלב זה ראוי להמתין עוד מספר ימים מצומצם עד לקבלת תסקירי המעצר.

           תחילה ייאמר כי לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטות בית משפט קמא. לדידי, משהוגש כתב אישום ועימו בקשה למעצר העוררות עד לתום ההליכים, בעודן עצורות בפועל (גם אם מכוח עיכוב ביצוע שחרור עליו הורה בית המשפט לנוער), ניתן וצריך היה לפנות מיד לדיון בבקשת המעצר שכן ערר המדינה על החלטת השחרור כבר לא היה אקטואלי. מבחינה זו אין המקרה דנא דומה לעניין שנדון בבש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל(20.10.2009) אליו הופניתי בהודעת הערר.

           אכן, השאלה המרכזית הטעונה הכרעה היא, האם ניתן להפיג את החשש מפני מסוכנות העוררות, כפי שזו נלמדת מהמעשה האלים, המתוכנן והחמור שביצעו בצוותא, כבר בשלב הנוכחי; כל זאת גם לנוכח הוראת סעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, לפיה מעצר קטינים הוא ה"אמצעי האחרון", הוא "יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר" הנדרש להשגת מטרת המעצר, ובית המשפט יביא בחשבון גם את השפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו של הקטין.

8.        בלב לא קל הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי. נוכח אופיו החמור של מעשה העבירה נדרשת לטעמי בחינה נוספת, שתיעשה בידי שירות המבחן, הן באשר לרקע האישי והמשפחתי שהשפיע על התנהגות העוררות והן ביחס לחלופות המוצעות. איני סבור שדי במהלך שננקט בבית המשפט לנוער, ועל בית המשפט לאסוף נתונים נוספים, בעיקר באמצעות התסקיר, בטרם ניתן יהיה לגבש החלטה לגבי האפשרות לשחרור לחלופת מעצר, אף כי אפשרות זו בהחלט אינה בלתי סבירה, בכפוף למציאת חלופה הולמת. הוסף לכך את העובדה שלכאורה אין זו הסתבכותה הראשונה של העוררת 1 עם החוק ואת הקשיים במערכת היחסים בין העוררות לבין בני משפחתן הקרובים, כפי שאלה באו לידי ביטוי בדיון בבית המשפט לנוער. קצינת המבחן אף ציינה בדיון בבית המשפט לנוער כי שתי העוררות מוכרות לשירות וכי העוררת 2 לא שיתפה פעולה בעבר עם השירות.

           אכן, אין להקל ראש ולו ביום מעצר אחד, במיוחד כשמדובר בקטינות שזה להן מעצרן הראשון ושקצינת המבחן ציינה לגביהן שהן במצב קשה מאוד במעצר לאחר שזה גרם להן לטראומה רצינית. לפיכך, היה ובמועד הדיון שנקבע, 15.8.2013, לא יהיו התסקירים מוכנים, יהיה צורך לשקול האם יש בחלוף הזמן כדי לשנות את נקודת האיזון. מאידך גיסא, בנקודת הזמן הנוכחית, כשהתסקירים אמורים לכאורה להיות מוגשים בתוך שלושה ימים, סברתי שיש להמתין להבהרת מצב הדברים, ככל האפשר, על-ידי שירות המבחן. יש להניח שמהלך של תכנון וביצוע מעשה שוד אלים, כפי שלכאורה בוצע, מתפתח על רקע נתונים מסוימים, שחשוב להביאם בחשבון כאשר נבחנת האפשרות לשחרור העוררות לחלופת מעצר כדי לנסות ולהבטיח שהציבור יהיה מוגן מפניהן.